Lee Lorian | לי לוריאן
עבודת שורשים
ראיונות עם בני משפחתי
לחלק זה בעבודה, בחרתי לראיין מלבד את הוריי מיקי ונטלי, את סבתי אתי מצד אמא, בת דודתי ירין, דודי עדי מצד אבא, את דודי אלי ובת דודתי חני מצד אמא.
הראיון עם אבא מיקי:
שמי מיקי לוריאן, ואני אבא של לי.
אני נולדתי בשנת 1968 ברומניה. להוריי קוראים ויקטוריה ורוברט, ולאחי הגדול קוראים עדי. עליתי לארץ עם משפחתי כשהייתי בן 6.
הקשיים שהתלוו אליי ואל משפחתי במהלך העלייה היו מחסור בכסף, מה שהצריך מהוריי לעבוד שעות רבות. הקושי הנוסף היה השפה, שלא ידענו לדבר עברית אלא רק רומנית.
לאחר העלייה, גרנו בטבריה ולמדתי בבית ספר ממלכתי ד' בטבריה, ובהמשך למדתי בתיכון מקיף עמל במגמה ביולוגית, מאז הייתה משאת נפשי להמשיך בעתיד ללמוד רפואה. בצבא, שירתתי כלוחם צלף בחטיבת גולני ובמהלך שירותי הצבאי בין השנים 1986-1989 פרצה האינתיפאדה הראשונה. שירתתי בלבנון בתקופה שבה צה"ל הגנה על יישובי הצפון. לאחר שירותי הצבאי התחלתי את לימודי הרפואה, ומיד עם סיום הלימודים התמחיתי ביילוד וגינקולוגיה. בתקופה זו גם שימשתי כרופא צבאי במילואים, והייתי חלק ממבצע חומת מגן שהתרחש בשנת 2002, בתקופה שביתי, לי, הייתה בבטן אימה בחודש השביעי להריונה.
כיום, אני עוסק בתחום ספציפי בגינקולוגיה, שהוא התמחות באולטרסאונד מילדותי. במהלכו אני מבצע סקירת מערכות לעוברים על מנת לבשר לבני הזוג שילדם בריא ומה מינו של העובר. תחום מרתק זה דורש המון ריכוז, מיומנות ותקשורת בין אישית טובה בשילוב ציוד מתקדם ומציב אתגרים רבים. תחום זה נותן סיפוק עצום בכך שהוא מפיג חששות אצל האישה ההרה. בנוסף, הרגע המרגש ביותר במהלך עבודתי הוא שמטופלת החליטה לקרוא לבנה על שם משפחתי, לוריאן.
עם אישתי נטלי, ביתי הבכורה לי וביתי הקטנה קארין אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם, ללכת איתן למסעדות ולבלות איתן.
הראיון עם אמא נטלי:
שמי נטלי לוין לוריאן, בת 38 ואמא של לי.
נולדתי בבית חולים הקריה בתל אביב, בת לאתי- מורה בתיכון וגרשון-רופא.
אני בת יחידה והוריי גרושים. גדלתי באילת עם אימי מיד לאחר הגירושין.
אימי לימדה שם בבית ספר התיכון המקיף בעיר. תקופה זו זכורה לי כתקופה כייפית, עם הרבה ים וחוויות. לאחר מכן עברתי עם אימי לרמת גן, שם למדתי בבית ספר יסודי יהלו"ם.
בכיתה ז' עברנו לרמת אביב ג' וסיימתי את תיכון גימנסיה הרצליה במגמה כלכלית.
הייתי תלמידה טובה. שירתתי בצבא באגף המבצעים ב"בור" שבקיריה.
למדתי רבות בזמן שירותי כרלשי"ית לאל"מ אשר עסק במבצעים מיוחדים. נחשפתי לפעולות סודיות ולתוכניות שלימים דובר עליהם בחדשות.
זכורה לי במיוחד חויה משירותי הצבאי - לילה שבו זומנו כל חיילי אגף המבצעים וצפינו במבצע החילוץ של החייל החטוף נחשון ווקסמן, כשברקע המפקדים נתנו הוראות ישירות לשדה הקרב.
תקופת שירותי הצבאי זכורה לי כתקופה מעניינת ביותר. לאחר שירותי הצבאי התחלתי בלימודי משפטים במכללה למנהל.
בסיום 3.5 שנים ניגשתי לבחינות הלשכה ועברתי אותן בהצלחה.
היה לנו טקס מרגש בירושלים שבו לבשנו גלימות שחורות וכובעים מיוחדים.
בתקופה זו התחתנתי עם מיקי, בעלי הנוכחי.
את תקופת הסטאג' עשיתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב אצל שופט הרכבים פליליים.
גם תקופה זו זכורה לי כתקופה מעניינת ביותר שבה למדתי המון, פגשתי פושעים, רוצחים ואנסים לצד עורכי דין. לאחר מכן עבדתי במשטרה כעו"ד ובמשרד פרטי. במקביל למדתי פרסום ויחסי ציבור באוניברסיטת בר אילן ועבדתי בתחום זה. זכור לי במיוחד ערב שהמשרד בו עבדתי הפיק-שבו אירחנו את רודי ג'וליאני ראש עיריית ניו יורק לשעבר אשר היה ידוע בלחימתו בפשיעה ברחובות בהצלחה רבה. בתקופה זו נולדה לי-ביתי הבכורה וגרנו במרכז תל אביב ברחוב בוגרשוב. לאחר כ-5 שנים נולדה ביתי הקטנה קארין ועברנו לשכונת הגוש הגדול שבה אנו מתגוררים עד היום.
הראיון עם סבתא אתי:
שמי אתי לוין, בת 68 ואני סבתא של לי.
נולדתי בגרמניה לאחר השואה להוריי ניצולי אושוויץ בלומה ואדם-אלברט איילון. אימי הייתה עקרת בית, מכיוון שהשואה תפסה אותה באמצע לימודיה, לא היה לה מקצוע ואילו אבי היה מהנדס מכונות דיזל. הוריי היו מאוד גאים במדינה, פטריוטים וציונים, בכל יום עצמאות הכינו קישוטים מיוחדים ותלו את תמונות מנהיגי המדינה על שטיח מעוצב בתאורה ובדגלי המדינה. בהיותי בת 6 נולד לי אח בשם אלי, איתו אני בקשר מאוד קרוב. המשפחה שלנו מאוד מצומצמת כי רובם הגדול נרצח בשואה. לא שיניתי שמות וכינויים במהלך חיי. עליתי לארץ בשנת 1949 וגרתי עם הוריי בחבצלת שהייתה שכונת עולים ליד בית החולים "קפלן". למדתי עד כיתה ה' בבית ספר יסודי בחבצלת, והוריי שלחו אותו לרחובות ללמוד נגינה על פסנתר. בגיל 10 הוריי ואני עברנו לרמת גן, ולמדתי בבית ספר יהלו"ם אותו סיימתי בהצטיינות. הייתי בתנועת הנוער המכבי הצעיר וגם הדרכתי. סיימתי את תיכון עירוני א' במגמת כלכלה וסוציולוגיה. מכיוון שלמדתי בתיכון ערבית והייתי אמורה להצטרף לקורס ערבית בצבא נותרה לי חצי שנה עד לגיוס. בתקופה זו, נשלחתי מטעם חברת יריד המזרח לפינלנד וייצגתי את ישראל בשבוע הישראלי. שם סיפרתי על אילת, על התפוזים הישראלים, על חיי הקיבוץ. בארץ גם השתתפתי בתערוכת יריד "אדם ומעונו" והסברתי בביתן של "אמקור". בתום שירותי הצבאי למדתי באוניברסיטת תל אביב היסטוריה של עם ישראל ותולדות ארץ ישראל, עשיתי תעודת הוראה ולימדתי 4 שנים באילת, ואחר כך ב"גימנסיה העברית הרצליה" בתל אביב את מקצועות ההיסטוריה והאזרחות. בנוסף, גם הכנתי תלמידים לבגרות. בנוסף הייתי גם מחנכת, רכזת חברתית ואחראית על הבגרויות של העולים החדשים. חיברתי גם תכניות לימודים ובחינות בגרות בתולדות ארץ ישראל לכיתות מב"ר. שנים אלה זכורות לי לטובה, ונהניתי מאוד בעבודתי בהוראה. בתום 35 שנות עבודה, יצאתי לגמלאות ואת זמני הפנוי אני מנצלת לטיולים בארץ ובעולם, לפעילות התנדבותית עם עולים וכמובן, מבלה הרבה עם נכדותיי ומשפחתי. בילדותי אני זוכרת שהוריי לקחו אותי להלווייתו של נשיא המדינה ד"ר חיים וייצמן ברחובות. במשך חיי חוויתי את אירועי המלחמות ממבצע "קדש" ועד ל"צוק איתן", גם את הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין וגם את ההתאבדות של אחד מתלמידי שעד היום לא הצליחו הוריו וגם לא מוריו לעלות על הסיבות שהביאו אותו לעשות מעשה זה בכיתה י'. בגיל 27 התחתנתי עם סטודנט לרפואה שלמד באיטליה וילדתי את ביתי נטלי בבית חולים "הקריה" בתל אביב. כעבור מספר שנים נפרדתי מבעלי, והוא נשאר ללמוד באיטליה.
הראיון עם דוד אלי:
שמי אלי איילון ואני דוד של לי.
נולדתי בבית החולים "קפלן" ברחובות. סיימתי את בית הספר העממי תל נורדאו בתל אביב. למדתי בתיכון מקצועי מקס פיין. הייתה לי ילדות יפה, אהבתי לשחק כדורגל והיו לי הרבה חברים. גדלתי עם הוריי ואחותי הגדולה אתי וזכורה לי גם דודה בשם ברכה שנהגה להתארח אצלנו בשבתות ואני ואחותי נהגנו להתארח אצלה בלי ההורים. היא תמיד הכינה לנו עוגות וקנתה לנו ממתקים. את שירותי הצבאי עשיתי בסיירת חרוב, ובמלחמת יום כיפור נלחמתי בחווה הסינית, ולקחתי חלק בחילוץ הצנחנים מסואץ. בפעולה זו איבדתי את חברי הטוב ביותר, יעקוב מנצ'יק ז"ל. הייתי עם הוריו בקשר עד למותם והייתי כבן להם. בתום שירותי הצבאי, למדתי הנדסת מיזוג אוויר וחשמל ועסקתי בתכנון חדרי קירור גדולים ליקבים, לבתי חולים-חדרי ניתוח. אני ומשפחתי גרים בהרצליה, אשתי זהבה, וילדיי אדם וחני. חני לומדת משפטים, ואדם השתחרר מהצבא. האירועים ההיסטריים שהתרחשו במהלך חיי הם מלחמות ישראל, בשתיים מהן לקחתי חלק ורצח רבין.
הראיון עם בת דודה ירין:
שמי ירין לוריאן, אני בת 20 ואני בת דודה של לי.
תאריך הלידה שלי הוא 21.2.1995. נולדתי בישראל, בטבריה.
כשהייתי בת 11 עברתי לתל אביב עם הוריי.
לא עברו שינויים שלטוניים/ גיאוגרפיים במקום בו נולדתי מאז שנולדתי.
לא שיניתי שמות או כינויים במהלך חיי, מלבד שמות חיבה שחברות וחברים שלי המציאו לי. מקור שמי, ירין, הוא מהמילה רינה (לשמוח) ובנוסף, אימי מאוד אהבה את השם הזה אז הוריי החליטו לקרוא לי כך.
מקור שם משפחתי, לוריאן, הוא שההורים של סבתי וסבי לא הסכימו להם להתחתן, אז סבתי וסבי חיברו את שמות המשפחה שלהם כדי להתחיל חיים מההתחלה, ויצא לוריאן. בבית הולדתי דיברו עברית ורומנית. השפות שאני דוברת כיום הן עברית, רומנית ומעט צרפתית, ששפה זו למדתי בתיכון ובחטיבה.
למדתי בבית ספר היסודי "רמת אביב גימל" ובתיכון "אליאנס". הייתי תלמידה טובה מאוד, אך הייתי בצופים, מה שגרם לי להעדיף את הצופים על בית הספר.
שני הוריי, עדי ואנינה נולדו ברומניה. אבי עלה לארץ כשהיה בן 12, ואימי עלתה לארץ כשסיימה את האוניברסיטה. המקצוע של הוריי הוא רפואת שיניים.
בית הולדתי היה בית פרטי, בה גרתי עם הוריי, סבתי וסבי. בבית אני והוריי גרנו בקומה העליונה, וסבי וסבתי גרו בקומת הקרקע. הייתה לנו גינה גדולה עם בריכה.
בבית ילדותי סבתא עשתה את כל האוכל, אך המאכלים העיקריים שאכלנו היו מאכלים רומניים. החג הזכור לי במיוחד בבית הולדתי היה פסח, בגלל שבחג זה כל המשפחה באה לביתנו והיה הרבה אוכל.
שתי החברות המשמעותיות ביותר בחיים שלי הן מאי ונטע, שאנחנו סוג של "חבורה" עד היום. אנחנו מכירות מהיסודי, מכיתה ה'. היינו נפגשות בעיקר בצופים ובבתים אחת של השנייה.
תנועת הנוער שהייתי בה הייתה הצופים. הייתי חניכה, ראשגדית ומדריכה בשבט רמת אביב גימל. בצופים היינו עוברים פעולות חינוכיות בנושאים שונים והיינו מתנדבים לפעמים.
כיום, אני משרתת בצבא, תפקידי הוא מאק"ית טירונים בבסיס ניצנים, הנמצא קרוב לאשקלון.
בשנה שבה נולדתי יצחק רבין נהרג. הוריי סיפרו לי שביום שהוא נפטר הם לקחו אותי לכיכר שבו הוא נהרג והקהל היה מאוד נסער והיו הרבה אנשים.
הבן אדם שהיה המשמעותי בחיי הוא סבי מצד אבא, שמפני שהוריי רופאים הם היו מאוד עסוקים והוא סוג של גידל אותי והקשר בינינו היה מאוד חזק. כשהייתי קטנה הוא עזר לי לדעת לקרוא ולכתוב, וכל שבוע הוא לימד אותי פסנתר.
היה לו חשוב מאוד שאצטיין בכל דבר שאני עושה; בתחביבים שלי, בנגינה על הפסנתר ובלימודים.
הראיון עם דוד עדי:
שמי עדי לוריאן, ואני דוד של לי.
אני נולדתי בשנת 1961 ברומניה. להוריי קוראים ויקטוריה ורוברט, ולאחי הקטן קוראים מיקי. עליתי לארץ עם משפחתי כשהייתי בן 12.
לאחר עלייתנו לארץ, התגוררנו בטבריה. למדתי בבית ספר יסודי "ארליך" ובתיכון "מקיף עמל". בצבא, שירתתי בחטיבת גולני כלוחם. בנוסף, הייתי סמל הדרכה והשתתפתי במבצע "שלום הגליל" שהתרחש בשנת 1982. עם סיום שירותי הצבאי למדתי רפואת שיניים והתמחיתי בכירורגיית פה ולסת. כיום אני רופא מנתח פה ולסת ומבצע ניתוחים מורכבים הדורשים מיומנות רבה, ריכוז ואחריות.
בנוסף אני חלק מהסגל האקדמי באוניברסיטת תל אביב בפקולטה לרפואת שיניים ומרצה גם בכנסים בעולם וטכניקות ניתוחיות חדשניות.
כיום אני מתגורר בתל אביב, גרוש ואב לביתי ירין שמשרתת בצבא.